כך תשתחרר מהג'וינט של הערב ותחזיר לעצמך את החדות, האנרגיה והנוכחות בבית

אתה מכיר את הרגע הזה בדיוק. הבית סוף סוף שקט, המיילים הפסיקו לקפוץ, הילדים ישנים, ואתה מתיישב על הספה או יוצא למרפסת. כל היום היית על 200 קמ"ש, קיבלת החלטות, ניהלת משברים, היית "החזק" שכולם נשענים עליו. ועכשיו, כל מה שאתה רוצה זה שקט. אז אתה מדליק את הג'וינט הקבוע. ה"פלסטר" של סוף היום. בשאיפה הראשונה יש הקלה, השרירים נרפים, הראש מפסיק לרוץ. אבל רגע אחרי זה, מתגנבת התחושה המוכרת הזו בבטן. תחושה של אי נוחות, של הסתרה, של אכזבה שקטה מעצמך. אתה יודע שזה לא "סתם תחביב" ושזה כבר מזמן לא באמת מרגיע אותך, אלא בעיקר מכבה אותך. אתה מסתכל על עצמך במראה ויודע שאתה שווה יותר מזה, אבל העייפות מנצחת.

האשמה שאתה מרגיש היא לא סתם "קול בראש", היא מבוססת על מציאות יומיומית שאתה חי אותה. אתה מרגיש אותה בבקרים, כשאתה מתעורר עם ערפל קל במוח במקום עם סכין בין השיניים. אתה מרגיש אותה כשאתה צריך לגייס אנרגיה מלאכותית לקראת ישיבת צוות ב-10 בבוקר, כי הלילה הקודם גנב לך את האנרגיה של הבוקר הזה. אתה מרגיש אותה כשאתה חוזר הביתה והילדים רצים אליך, אבל אתה שם רק פיזית, הראש שלך כבר מתכנן את הבריחה למרפסת. זו לא אשמה פסיכולוגית מופשטת – זה הכאב על הפער בין הפוטנציאל העצום שלך לבין הביצועים בפועל, שכבר שנה-שנתיים נמצאים במגמת ירידה שרק אתה שם לב אליה.

להפסיק לשלם ריבית על השקט הנפשי שלך

קל מאוד ליפול למלכודת ההלקאה העצמית. אתה אומר לעצמך "למה אני לא יכול פשוט להפסיק?", "איזה מין דוגמה אני נותן?", "איך הגעתי למצב שאני תלוי בצמח כדי להירגע?". המחשבות האלו רק מעמיקות את הבור. האמת הפרקטית היא שאתה לא מעשן כי אתה "חלש" או "מכור" במובן הקלאסי של המילה. אתה מעשן כי אתה נושא על הכתפיים שלך עומס אדיר של אחריות, ומערכת העצבים שלך צועקת שהיא צריכה הפסקה. הקנאביס הפך לדרך הקלה והמהירה ביותר ללחוץ על כפתור ה-Mute של החיים. הבעיה היא שהפתרון הזה הוא הלוואה בריבית קצוצה מאוד גבוהה. אתה מקבל שעתיים של שקט הערב, ומשלם עליהן בחדות, במיקוד ובנוכחות של כל היום למחרת.

הבושה שאתה מרגיש סביב הנושא הזה גורמת לך להסתיר. אתה לא מספר לחברים, בטח שלא לשותפים העסקיים, ולפעמים אפילו מול בת הזוג אתה משחק משחק כפול. ההסתרה הזו גוזלת ממך אנרגיה נוספת. במקום להשקיע את הכוחות שלך בפריצת הדרך הבאה בעסק או בבניית רגעים משמעותיים עם המשפחה, אתה משקיע משאבים בלתחזק "תדמית" של מישהו שהכל אצלו בשליטה, בזמן שבפנים אתה מרגיש שהשליטה חומקת לך מהידיים. אתה רוצה לחזור להיות הגבר שמוביל את החיים שלו, לא זה שהחיים גוררים אותו, אבל המחשבה על גמילה או על "טיפול" נשמעת לך כמו משהו שלא מתאים לאנשים במעמד שלך. אתה לא מחפש שיחות נפש אינסופיות; אתה מחפש לחזור להיות חד.

הפתרון לא נמצא במלחמה עם הג'וינט, אלא בשינוי המשוואה הפנימית שלך. התהליך של שחרור תלות מקנאביס על ידי העלאת הערך העצמי הוא לא תהליך של "תיקון" אדם מקולקל, אלא של שדרוג מערכת ההפעלה. כשאתה משקיע בעצמך ובוחר לפתור את הבעיה הזו מהשורש, אתה לא עושה את זה ממקום של חולשה, אלא ממקום של עוצמה ואחריות. אתה מבין שכדי שהעסק ימשיך לצמוח, המנכ"ל חייב להיות בשיאו. כדי שהבית יהיה יציב, האבא צריך להיות נוכח. ההחלטה לטפל בזה היא ההחלטה הכי אחראית וניהולית שאתה יכול לקבל כרגע.

כשאתה משתחרר מהתלות הזו, אתה לא רק "מפסיק לעשן". אתה מקבל בחזרה את המשאב הכי יקר שלך: את עצמך. פתאום, היכולת שלך להתמודד עם לחץ בעבודה לא דורשת בריחה, אלא הופכת לאתגר שאתה יודע לפרק לגורמים. הערבים הופכים לזמן איכות אמיתי ולא למסך עשן. אתה מגלה שהשקט שחיפשת בג'וינט קיים בתוכך, והוא זמין לך 24/7, בלי תופעות לוואי ובלי מצפון מעיק.

• נוכחות הורית אמיתית: הילדים פוגשים אבא שמסתכל להם בעיניים, מקשיב באמת וזוכר מה הם סיפרו, במקום אבא שרק מחכה שהם ילכו לישון.
• חדות עסקית בבוקר: אתה מגיע לפגישות הראשונות של היום חד, ממוקד ויוזם, ולא מבזבז את השעתיים הראשונות על "התאוששות" מהלילה.
• זוגיות יציבה יותר: כשאין סודות ואין הסתרות, האינטימיות והתקשורת חוזרות למקום הטבעי והבריא שלהן.
• אנרגיה יציבה: במקום רכבת הרים של עייפות וערנות מלאכותית, אתה נהנה ממאגרי כוח טבעיים שמחזיקים אותך לאורך כל היום.
• תחושת מסוגלות: הידיעה שאתה שולט בדחפים שלך ולא הם בך, מחזירה לך את הביטחון העצמי בכל תחומי החיים.

תחשוב על זה ככה: כשאתה משקיע בציוד למשרד או בתוכנה לעסק, אתה לא מרגיש אשם, נכון? אתה מבין שזה כלי עבודה. הגוף והתודעה שלך הם כלי העבודה החשובים ביותר שלך. אם הם עובדים ב-60% תפוקה בגלל "תחזוקה לקויה", כולם מפסידים – הלקוחות, העובדים, ובעיקר המשפחה שלך. לעצור את הלופ הזה ולבחור בתהליך של שחרור והעצמה זו לא פריבילגיה, זו חובתך כמי שמוביל מערכות וחיים של אחרים. אין כאן מקום לרגשות אשם על זה שאתה לוקח זמן או משאבים לעצמך; זו השקעה ישירה ביכולת שלך לתת יותר לסביבה שלך.

אתה רגיל לשלם כדי לקצר תהליכים, כדי לקבל איכות, כדי לפתור בעיות מהר ובלי משחקים. זה בדיוק מה שנדרש כאן. לא עוד ניסיונות כושלים של "מהיום אני מפסיק" שמחזיקים יומיים ונגמרים בתחושת כישלון צורבת. אלא החלטה ניהולית קרה ומחושבת: אני רוצה את החדות שלי בחזרה. אני רוצה את הבריאות שלי בחזרה. אני רוצה להסתכל במראה ולהיות גאה במי שמביט בי חזרה. השעון מתקתק, ואתה יודע שהזמן לא משחק לטובתך אם תמשיך באותו מסלול.

הגיע הזמן להפסיק להתבייש ולהתחיל לנהל גם את האגף הזה בחיים שלך באותה מצוינות שבה אתה מנהל את הקריירה שלך. יש דרך לצאת מזה, והיא לא עוברת דרך סבל או ויתור על ההנאות של החיים, אלא דרך בנייה של ערך עצמי כל כך חזק, שהצורך בבריחה פשוט מתפוגג מעצמו. מגיע לך, ומגיע למשפחה שלך, שתחזור להיות הגרסה הכי טובה, חדה ועוצמתית של עצמך.

אני מוכן לחזור לשלוט בחיים שלי ולגלות איך עושים את זה נכון.