להשתחרר מהאשמה ולרדת במשקל בעזרת ניהול תזונה חכם המותאם לאורח חיים עמוס

את מכירה את התיאוריה בעל פה. את כנראה יודעת בדיוק מה הערך הקלורי של רוב הדברים במקרר שלך, את מבינה את העקרונות של גירעון קלורי, ואולי אפילו שמרת פוסטים באינסטגרם עם תרגילים לחיטוב שמעולם לא עשית. ובכל זאת, יש פער עצום ומתיש בין הידע שיש לך בראש לבין מה שקורה בפועל בצלחת ובחיים. הפער הזה מתמלא מהר מאוד בתחושת אשמה כבדה. את מרגישה שאת "לא מספיק רוצה את זה", או שאולי יש לך בעיה בכוח הרצון, כי שוב התחלת ביום ראשון ושברת את הכלים ביום שלישי בערב מול הטלוויזיה.

האשמה הזו היא לא סתם רגש מעיק, היא ממש מעמסה פיזית. היא גורמת לך להרגיש כבדה יותר, עייפה יותר, ובעיקר – היא גורמת לך לוותר מראש. את אומרת לעצמך: "אם אני לא מצליחה להתאמן חמש פעמים בשבוע ולאכול רק סלט וחזה עוף, אז מה הטעם בכלל לנסות?". התחושה שאת צריכה לבחור בין החיים שלך – הלימודים, העבודה, החברים, היציאות – לבין הגוף שאת רוצה, היא בחירה שגויה מהיסוד. האמת היא שהחיים לא אמורים לעצור כדי שתרדי במשקל, והאשמה שאת סוחבת היא תוצאה של ציפיות שלא תואמות את המציאות של אישה צעירה ועסוקה.

שליטה בלי אובססיה – המפתח לשינוי אמיתי

הבעיה הגדולה ביותר היא המודל שמוכרים לנו: "נו פיין, נו גיין". גורמים לך להאמין שכדי לראות שינוי במראה הגוף, את חייבת להפוך את הכושר לזהות שלך. את חייבת להיות זו שקמה ב-5 בבוקר לריצה, שמכינה קופסאות אוכל מדודות לכל השבוע ושמוותרת על יציאות למסעדות. אבל את לא ספורטאית אולימפית, ואת גם לא רוצה להיות. את רוצה להרגיש בנוח בג'ינס, להרגיש קלילה יותר, ולאהוב את מה שאת רואה במראה – אבל את רוצה לעשות את זה תוך כדי שאת חיה חיים רגילים לחלוטין.

כשאת מנסה לכפות על עצמך אורח חיים קיצוני שלא מתאים ללו"ז או לאופי שלך, הכישלון הוא כמעט ידוע מראש. ואז מגיעה האשמה. אבל מה אם היית מבינה שהגוף שלך הוא פשוט מכונה שצריכה מאזן אנרגטי מסוים כדי לרדת במשקל, ושאת לא צריכה "לשרוף את עצמך" בחדר הכושר כדי שזה יקרה? הרוב המוחלט של הירידה במשקל – כ-80% ממנה – מגיע ממה שאת אוכלת, לא מכמה שאת רצה. זה אומר שגם אם את מתאמנת פעמיים בשבוע, או אפילו לא מתאמנת בכלל בתקופות עמוסות, את עדיין יכולה לראות תוצאות מעולות אם רק תנהלי את המספרים נכון.

כאן נכנסת לתמונה גישה של ניהול ושפיות, במקום דיאטה והלקאה עצמית. FUDER היא לא עוד אפליקציה שתצעק עלייך אם אכלת שוקולד. היא כלי עזר שנועד לתת לך בהירות. המטרה היא לייצר גירעון קלורי חכם ובינוני (בסביבות 500 קלוריות ליום), כזה שמאפשר ירידה יפה ועקבית במשקל, בלי להרעיב את הגוף ובלי להיכנס לסטרס מיותר. ברגע שאת מבינה שהמספרים עובדים בשבילך, האשמה מתפוגגת. אכלת יותר בצהריים? אין בעיה, את מאזנת בערב. לא התאמנת השבוע? הכל טוב, הגירעון התזונתי עדיין עובד.

כשאת משתמשת בכלי שעושה לך סדר, את בעצם נותנת לעצמך אישור להשקיע בעצמך בצורה חכמה. זה לא אנוכי לרצות להיראות טוב, וזה בטח לא שטחי. להפך, כשאת בשליטה על התזונה שלך בצורה רגועה, את משחררת את המוח שלך מלהתעסק בזה כל היום. את מפסיקה את הלופ האינסופי של "מותר לי/אסור לי", ומקבלת בחזרה את האנרגיה המנטלית שלך.

הנה מה שקורה כשאת מחליפה את האשמה בניהול חכם ופשוט:

• את הרבה יותר רגועה ונעימה לסביבה: כשאת לא רעבה ועצבנית, וכשאת לא עסוקה בהלקאה עצמית, יש לך הרבה יותר סבלנות לחברים, לבן הזוג ולמשפחה.
• האנרגיה שלך עולה פלאים: גירעון קלורי מדויק (לא קיצוני מדי) משאיר אותך ערנית וחיונית, במקום עייפה ומרוקנת, מה שמאפשר לך לתפקד טוב יותר בלימודים או בעבודה.
• הביטחון העצמי שלך מקרין החוצה: כשאת רואה תוצאות ומבינה שאת שולטת במצב, את הולכת זקוף יותר ומרגישה נוח יותר בעור של עצמך, וזה משפיע על כל אינטראקציה חברתית שלך.
• את מפנה מקום בראש: במקום לחשב כל היום מה אכלת ומה תאכלי, האפליקציה זוכרת בשבילך. הראש שלך מתפנה ליצירה, ללימודים ולכיף.

דמייני סיטואציה: יצאת לערב פיצה עם חברות. בגישה הישנה, היית אוכלת שני משולשים ומרגישה שנהרס לך כל השבוע, ואז כנראה היית ממשיכה לזלול מתוך תחושת "אם כבר אז כבר". בגישה של FUDER, את פשוט מכניסה את הפיצה ליומן. את רואה שחרגת מעט, ואת מבינה שזה בסדר גמור. אולי מחר תאכלי ארוחת בוקר קלה יותר, או שפשוט תחזרי לשגרה הרגילה. אין דרמה, אין "הרסתי הכל", ואין רגשות אשם. יש רק נתונים, והנתונים האלה מאפשרים לך להמשיך הלאה בשלווה.

ההבנה הזו, שאת יכולה לרדת במשקל בלי לחיות בחדר כושר ובלי לוותר על החיים החברתיים שלך, היא משחררת. היא מאפשרת לך להיות עקבית לאורך זמן. הרי הסיבה שרוב הנשים מפסיקות דיאטות היא לא כי זה קשה פיזית, אלא כי זה מתיש נפשית. הן מרגישות שהן במלחמה עם הגוף שלהן. אבל כשאת בוחרת בגירעון קלורי של 500 קלוריות, את בוחרת בקצב שפוי. זה קצב שמאפשר לך לראות ירידה של כחצי קילו בשבוע (בממוצע), שזה שינוי אמיתי וניכר לעין, אבל כזה שלא דורש ממך סבל.

הגיע הזמן להפסיק להתנצל על זה שאת רוצה להרגיש טוב עם עצמך, ולהפסיק להרגיש אשמה על זה שאת לא סופר-וומן שמספיקה הכל. את לא צריכה להיות מושלמת, את רק צריכה להיות עקבית בדרך שמתאימה לחיים האמיתיים שלך. ההשקעה הזו בעצמך היא ההחלטה הכי אחראית שאת יכולה לקבל, כי היא מחזירה לך את השליטה ואת השמחה. מותר לך לבחור בדרך הקלה, החכמה והנוחה יותר.

גלי איך אפשר לרדת במשקל בצורה שפויה שמשתלבת בחיים שלך, ולא משתלטת עליהם.